עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

ליאורה כהן-מקרטצ'יאן, 40, עוסקת בתחום הפרסום והשיווק למעלה מ 15 שנה ובתחום הדיגיטל מזה שנה וחצי. היצירה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני וכך מצאתי את עצמי נוגעת במספר תחומים הדורשים ראש פתוח, מעוף ודימיון ויותר מהכל - אוהבת לכתוב. בקרו בבלוג שלי :-)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
תבואי פתוח

יש כרטיס מועדון??

16/05/2018 20:21
LIORA COHEN
פייסבוק, חברה, בדידות, מועדון חברים

"גיאוגרפיה עשתה מאיתנו שכנים, היסטוריה עשתה אותנו חברים, כלכלה עשתה אותנו שותפים,
וצרכים משותפים עשו אותנו בעלי ברית. אנו אלה שהאל קיבץ יחד – אל לו לאף אדם להיות חלק נפרד."  (ג'ון פרנקלין קנדי)

תמיד, כשאני צריכה לשלם על משהו או להציג משהו, תעודה, כרטיס או מסמך אז אני פוגשת את כל כרטיסי 'המועדון' המגנטיים שקיבלתי לאורך השנים מכל מיני מקומות. 


אבל, האם אני באמת מרגישה 'חברת מועדון'? האם כשאני מגיעה לכל המקומות האלה, כוווולם זוכרים את העדפות הרכישה שלי, את המנות שאני אוהבת, זוכרים את שמי ושואלים לשלומי? לא בטוח.. אז מה בעצם המהות של חברות במועדון אם לא הקשר האישי עם אותו עסק? האם זה באמת כזה שטחי - זה מסתכם בהנחה קבועה או איזו הטבה קבועה (קינוח חינם) ובזה סיימנו את "חובתנו" אלייך? חבל...! 

ב 2006 נכנסה לחיים שלנו הרשת החברתית - פייסבוק ונראה, שהיא כאן כדי להישאר, מאז הגיעה הרשת החברתית הזו, לכולנו יש מועדון שפועל 24/7 והמכורים האמיצים גם יעידו שהם מבקרים במועדון גם ביום כיפור, רחמנא ליצלן. 

אפשר לפתוח כאן דיון אינסופי על מעלותיה של הרשת הזו וכמובן, גם על חסרונותיה כי רבים.
נדמה, שהדבר שהכי כבש את לב כולנו בכל העניין הזה - זו תחושת המועדון! זה כאילו שאתם מסתובבים במסיבה אינסופית, עם הדרינק שלך או עם הפיג'מה שלך, מרפרף בין הפוסטים כמו בין קליקות, דיון מעניין ישאיר אתכם עוד זמן מה בסביבה, דיון שלא נוגע לכם - נעלם מעיניכם בהינף אצבע. ובמועדון הזה...אתם עם כולם ובכל זאת לבד.

על פניו, המועדון הזה מרגיש כמו הדבר שחיכינו לו בסתר ליבנו והוא ההוכחה הניצחת ש "לא טוב היות האדם לבדו", כמה שלא נעיד על עצמנו שאנחנו..סבבא לנו גם לבד.. טוב לנו בחברת עצמנו, כי אין כמו השקט..בלה בלה בלה... 

אבל.. וזה אבל גדול, הדור הדיגיטלי הזה... הפך אותנו לקהים יותר בכל הקשור להגדרת ה-לבד וה-ביחד, ורבות הסיטואציות בחיים בהן אתם יושבים עם כל המשפחה לדורותיה, או עם חברים יקרים ומגיע הרגע הזה - הסתיימה השיחה, נגמר האייטם, סיימנו לאכול ועכשיו כוווווולם עסוקים עם הנייד שלהם, אז מה אם יש בני אנוש שיושב מולם או בסביבתם, יש פה פשוט איזה משהו שאתם חייבים להגיב לו, להתייחס אליו.. ודקה הופכת לרבע שעה, רבע שעה לשעתיים. 


ובואו נניח את פייסבוק רגע בצד (אולי תצליחו) ותנסו להצביע על מערכות היחסים שלכם בחיים האמיתיים, נכון שהם התמעטו עד מאוד? אז היי, זה לא ממש מפתיע! יוצא מזה, שהמקלדת עובדת יותר חזק מהלשון שלנו... ומהי בדידות מזהרת אם לא זו שבה אנו ממעיטים בחברתיות הטבעית הטמועה בנו ובמקומה אנו מצויים ברשת החברתית ימים כ-לילות? 

כשעבדתי במלון 'הנסיכה' בימי השיא שלה תחת פיקודה הישיר של אלמה מוסקוביץ'-אפרת בניצוחו של זיו גולדשטיין, בדיוק אז עלתה החלטה להרים את מועדון החברים צעד אחד קדימה - ולערוך לכבודם מסיבה כולל סופשבוע ארוך והופעות של הכוכבים הכי גדולים בארץ והכל בטוב טעם. הפקות גרנדיוזיות ללא ספק. וכששאלתי בשאלה תמימה - איך נחלנו כזו הצלחה מטורפת בכל פעם מחדש, קיבלתי תשובה שעד היום לא אשכח: "בני אדם רוצים להיות חלק ממשהו גדול, משהו שמייחד אותם לעומת אחרים. מועדון חברים כזה מספק את הרצון והצורך הגדול הזה" 

והנה דוגמא חיה ובועטת לתחושת מועדון פיזי ומוחשי - כשאני מגיעה ל'חוף הדקל' (עם כרטיס חבר המועדון שלי) אני סופר-מבסוטה שהצוות מכיר אותי, מברך אותי, זוכרים מה ואיך אני אוהבת את המשקה שלי וזה בעיניי הערך המוסף הגדול, שהוא יקר מפז ושום מועדון דיגיטלי -וירטואלי לא יכול להחליף את התחושה הזו של לשבת על הים עם האנשים האהובים עליי ופשוט.. לשוחח ;-)  

אל תוותרו על זה, לעולם. 

















כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: