עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

ליאורה כהן-מקרטצ'יאן, 40, עוסקת בתחום הפרסום והשיווק למעלה מ 15 שנה ובתחום הדיגיטל מזה שנה וחצי. היצירה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני וכך מצאתי את עצמי נוגעת במספר תחומים הדורשים ראש פתוח, מעוף ודימיון ויותר מהכל - אוהבת לכתוב. בקרו בבלוג שלי :-)
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
תבואי פתוח

ריקודי בטן לגוף ולנשמה - זה 'החופש להיות'
09/06/2018 11:59
LIORA COHEN
ריקודי בטן, גוף, נפש, נשמה, חופש להיות
אני הרבה יותר אוהבת אותי כשאני רוקדת,
אני הרבה יותר חברה של עצמי כשאני רוקדת
אני הרבה יותר מאפשרת לשמחה להגיע לחיי .

ג'ון לנון אמר פעם: "החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות" - ולזה, אף אחד לא מכין אותך באמת!
בסטודיו של אורלי כהן, כל שיעור הוא שיעור לחיים, בכל אחד כזה, במהלכו ובסופו אני יוצאת עם תובנות והסברים פשוטים לדברים שנראו לי מורכבים.
זה אולי, נראה כהגדרה 'מפוצצת' ומילותיה יכולות להסתמן כמוגזמות, זה בא ממקום של פ-ח-ד.הניחו לו לגווע.

אנחנו עסוקים כמעט כל חיינו בחיצוניות,
במה שנראה על פניו ובמה שעדיף שלא ייראה:
החשש מביקורת,
הפחד מהכישלון,
ממה 'יגידו' האנשים,
ועוטים על עצמנו מסכות רבות.

והנה..בשיעורים אצל אורלי כהן, מספיק שאבחר לצעוד צעד אחד קטן לקראת נפשי,
'להיות בפנים', בתוך הליאורה שבי, על כל חולשותיה וחוזקותיה, ולרקוד את עצמי, לעורר את נפשי, לאחד את כל הרשויות הפועלות בתוכי.


ולכל שיעור כזה, אני מחכה בקוצר רוח, מחכה לגלות מה אגלה היום על עצמי ועל חיי, לאיזה מסע אצא היום? מה ארפא ואבריא היום? מה אתקן היום בתוכי? מהי התובנה שתגיע עד אליי עכשיו? 

כל איבר בגופי מקבל משמעות, מדבר בעד עצמו והמטרה היא, 'להיות אחד' עם נשמתי. 
בעיניי, הנס שהתרחש ומתרחש בחיי זו העובדה שיש באפשרותי,
ללמוד ולהתפתח רוחנית בליווי מורה לחיים, מאסטר אורלי כהן.
ברור לי שיש עוד 'עבודה' רבה לפניי, וזאת משום שלהיות אדם שלם, ער ונוכח בחייו - זו שאיפה ממעלה ראשונה, ואני אגיע לשם.
0 תגובות
יש כרטיס מועדון??
16/05/2018 20:21
LIORA COHEN
פייסבוק, חברה, בדידות, מועדון חברים

"גיאוגרפיה עשתה מאיתנו שכנים, היסטוריה עשתה אותנו חברים, כלכלה עשתה אותנו שותפים,
וצרכים משותפים עשו אותנו בעלי ברית. אנו אלה שהאל קיבץ יחד – אל לו לאף אדם להיות חלק נפרד."  (ג'ון פרנקלין קנדי)

תמיד, כשאני צריכה לשלם על משהו או להציג משהו, תעודה, כרטיס או מסמך אז אני פוגשת את כל כרטיסי 'המועדון' המגנטיים שקיבלתי לאורך השנים מכל מיני מקומות. 


אבל, האם אני באמת מרגישה 'חברת מועדון'? האם כשאני מגיעה לכל המקומות האלה, כוווולם זוכרים את העדפות הרכישה שלי, את המנות שאני אוהבת, זוכרים את שמי ושואלים לשלומי? לא בטוח.. אז מה בעצם המהות של חברות במועדון אם לא הקשר האישי עם אותו עסק? האם זה באמת כזה שטחי - זה מסתכם בהנחה קבועה או איזו הטבה קבועה (קינוח חינם) ובזה סיימנו את "חובתנו" אלייך? חבל...! 

ב 2006 נכנסה לחיים שלנו הרשת החברתית - פייסבוק ונראה, שהיא כאן כדי להישאר, מאז הגיעה הרשת החברתית הזו, לכולנו יש מועדון שפועל 24/7 והמכורים האמיצים גם יעידו שהם מבקרים במועדון גם ביום כיפור, רחמנא ליצלן. 

אפשר לפתוח כאן דיון אינסופי על מעלותיה של הרשת הזו וכמובן, גם על חסרונותיה כי רבים.
נדמה, שהדבר שהכי כבש את לב כולנו בכל העניין הזה - זו תחושת המועדון! זה כאילו שאתם מסתובבים במסיבה אינסופית, עם הדרינק שלך או עם הפיג'מה שלך, מרפרף בין הפוסטים כמו בין קליקות, דיון מעניין ישאיר אתכם עוד זמן מה בסביבה, דיון שלא נוגע לכם - נעלם מעיניכם בהינף אצבע. ובמועדון הזה...אתם עם כולם ובכל זאת לבד.

על פניו, המועדון הזה מרגיש כמו הדבר שחיכינו לו בסתר ליבנו והוא ההוכחה הניצחת ש "לא טוב היות האדם לבדו", כמה שלא נעיד על עצמנו שאנחנו..סבבא לנו גם לבד.. טוב לנו בחברת עצמנו, כי אין כמו השקט..בלה בלה בלה... 

אבל.. וזה אבל גדול, הדור הדיגיטלי הזה... הפך אותנו לקהים יותר בכל הקשור להגדרת ה-לבד וה-ביחד, ורבות הסיטואציות בחיים בהן אתם יושבים עם כל המשפחה לדורותיה, או עם חברים יקרים ומגיע הרגע הזה - הסתיימה השיחה, נגמר האייטם, סיימנו לאכול ועכשיו כוווווולם עסוקים עם הנייד שלהם, אז מה אם יש בני אנוש שיושב מולם או בסביבתם, יש פה פשוט איזה משהו שאתם חייבים להגיב לו, להתייחס אליו.. ודקה הופכת לרבע שעה, רבע שעה לשעתיים. 


ובואו נניח את פייסבוק רגע בצד (אולי תצליחו) ותנסו להצביע על מערכות היחסים שלכם בחיים האמיתיים, נכון שהם התמעטו עד מאוד? אז היי, זה לא ממש מפתיע! יוצא מזה, שהמקלדת עובדת יותר חזק מהלשון שלנו... ומהי בדידות מזהרת אם לא זו שבה אנו ממעיטים בחברתיות הטבעית הטמועה בנו ובמקומה אנו מצויים ברשת החברתית ימים כ-לילות? 

כשעבדתי במלון 'הנסיכה' בימי השיא שלה תחת פיקודה הישיר של אלמה מוסקוביץ'-אפרת בניצוחו של זיו גולדשטיין, בדיוק אז עלתה החלטה להרים את מועדון החברים צעד אחד קדימה - ולערוך לכבודם מסיבה כולל סופשבוע ארוך והופעות של הכוכבים הכי גדולים בארץ והכל בטוב טעם. הפקות גרנדיוזיות ללא ספק. וכששאלתי בשאלה תמימה - איך נחלנו כזו הצלחה מטורפת בכל פעם מחדש, קיבלתי תשובה שעד היום לא אשכח: "בני אדם רוצים להיות חלק ממשהו גדול, משהו שמייחד אותם לעומת אחרים. מועדון חברים כזה מספק את הרצון והצורך הגדול הזה" 

והנה דוגמא חיה ובועטת לתחושת מועדון פיזי ומוחשי - כשאני מגיעה ל'חוף הדקל' (עם כרטיס חבר המועדון שלי) אני סופר-מבסוטה שהצוות מכיר אותי, מברך אותי, זוכרים מה ואיך אני אוהבת את המשקה שלי וזה בעיניי הערך המוסף הגדול, שהוא יקר מפז ושום מועדון דיגיטלי -וירטואלי לא יכול להחליף את התחושה הזו של לשבת על הים עם האנשים האהובים עליי ופשוט.. לשוחח ;-)  

אל תוותרו על זה, לעולם. 

















0 תגובות
מה נשתנה הלילה הזה?
26/03/2018 21:42
LIORA COHEN
פאודה, קארמה, שנאה, אהבה, מלון פארק
תיכף פסח...! מחר - 27.3.18, ערב ליל הסדר לפני 16 שנה,
נותר חור בליבי שנפתח בכל שנה מחדש, מתהפכת לי הבטן,
מעיי הומים בי וצמרמורת מטלטלת בגופי. למה? 
זוכרים את הפיגוע הנוראי שהתרחש בישראל בערב ליל הסדר 2002?   תרשו לי...הפיגוע במלון פארק, הידוע גם כטבח ליל הסדר, הוא פיגוע התאבדות שאירע במלון פארק, נתניה. ערב ליל הסדר - 27.3.02
בפיגוע נרצחו 30 ישראלים ונפצעו 160. מספר הנפגעים וההרוגים, הפך אירוע טרגי זה לפיגוע הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה של ישראל. 

אני זוכרת את זה חזק: בין הברכות לקושיות, נכנס מבזק חדשות שהביא איתו את הבשורות הנוראיות, את התמונות המזוויעות והנשמה מ ז ד ע ז ע ת. ב 2002, כמו גם לאורך השנים בהן התרחשו פיגועי טרור בישראל - כל עם ישראל חי ונשם שכול, מתח אינסופי ועירנות שיא. לצד זה, ועם היד על הלב...אפשר לומר שהימים הללו העלו תחושות לא קלות בתוך כל איש ואישה בישראל, ואני לא מדברת רק על היהודים שבינינו, אלא גם על המגזרים האחרים. השכול בישראל, לא הבדיל בין אדם לאדם, לא עשה הנחות לאף אחד, ואז מה.. אם היתה כוונה לפגוע רק ב'כלבים ציוניים'? 

יודעים מה..אני מרגישה שהחמלה התחזקה בי, כשהתחלתי לצפות בסדרה הסופר-מצויינת 'פאודה'! ההצצה הזו, לתוך חיים שלמים בשכם, שהיא חלק ממדינת ישראל, אבל בתוך עצמה היא מתקיימת, יש לה ת'חוקים שלה, ואת ההתנהלות שלה ואת האנשים שחיים בתוכה: את האהבות שלהם, את הסערות בליבם, געגוע, כאב, מרמור ופוליטיקה פנימית. לא קל להרגיש סוג ב' במדינת ישראל, ויש הרבה מזה, לצערי. 'פאודה' חידדה בי התובנה הזו ואז מגיע הדיוק: גזענות ותחושת עליונות יביאו אותנו לאבדון! 
פעם, בני אמר לי: אמא, אני שונא את XXXX א' (זמר מזרחי, לא חשוב שמות) ועוד לפני שהתייחסתי ל-למה הוא שונא, התייחסתי לשנאה עצמה. כמושג. כאנרגיה שואבת ומחסלת. "שנאה זה רמה נמוכה ונוראית, שמושכת אותנו למטה. לעולם אל תשנא" . 
בעוד 3 שבועות יחול יום השואה ושבוע אחר כך, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. זה זמן טוב, לערוך שינויים נשמתיים בתוכנו.
אני לא שונאת אף אחד בעולם הזה, גם כאלה שעשו לי לא טוב בעבר, אני פשוט לא שונאת. באמונתי, אם כולנו נשים את השנאה בצד, ונסתכל על האחר כעל עצמנו בבחינת 'האחר הוא אני' - אנחנו עושים צעד אחד נוסף לקראת האהבה ואז 'תשקוט הארץ'? עד שלא ננסה, לא נדע. 

בואו נחזור לערב 'ליל הסדר' הטראגי מ  2002. תגידו.. ומה עם המחבלים שמבצעים פיגועים? מה עם הטרוריסטים? מה עם אלה שמבקשים לעשות רע - ועושים. האם וכיצד אם בכלל, אלמנט השנאה יכול לבוא לידי ביטול???

ברשותכם...אמשיל לכם משל! 
1991, אני נוסעת באוטובוס ממצפה רמון - לבאר שבע, ובאחת התחנות שבדרך, סמוך לבית כלא, עולה אסיר שיצא לחופשה. הוא התיישב בסביבתי, אני..תלמידת כיתה יב'. הוא פונה אליי ושואל לאן אני נוסעת, ואני..סקרנותי עולה וגואה בי, ואני משיבה לו ונוצרת שיחה. ואז הוא שואל אותי, איזה עונש צריך לתת לאדם שרצח? ואני בחשיבה נאיבית במיוחד עונה לו: אדם כזה, צריך שיהרוג אותו אדם אחר! הוא הסתכל עליי, וצחק בקול גדול. זמן רב, תהיתי למה הוא צחק.. עד שהשלמתי בגרויות בתנ"ך (אחרי הצבא) , וגיליתי את זה: רבי עקיבא אומר: "כל השופך דמים, הרי זה מבטל את הדמות"
שנאמר: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" (בראשית) ואז זה 'נחת' לי: קארמה!! וקארמה איז א ביאטצ'.. 

פסח שמח, בטוח ומבורך בחירות, חופש, שמחה ואור לכל יציר נברא. אאאאאמן :-) 



0 תגובות
אין מנוחה לרשעים, ולעוד כמה בדרך...
06/03/2018 13:22
LIORA COHEN
פאודה, אין מנוחה לרשעים, ערבית, מעיים
פאודה עונה 2 פרק 10 - אין מנוחה לרשעים, ולעוד כמה בדרך..

מאחר ואני ממנויי 'הוט' - ופאודה משודרת ב'יס', אני צופה בזה דרך יו טיוב,
מספיק.. שהבן שלי עבר לידי בזמן שאני צופה בזה (עם אוזניות)
והוא אומר לי: "אמא, את נראית כאילו הפתיעו אותך עכשיו לכל החיים!"
- ת'כלס, כל פרק מפתיע אותי מחדש, עשוי טובבב והופך מעיים סדרתי.
בפרק 10 האנרגיה המנחה היא - חוסר מנוחה שקט.
גם לרשעים - אל מקדסי, תמיד יהיה נרדף ונמלט, אפילו בעלת הבית שלו חשה שמשהו לא בסדר בראש..
גם למנהיגים - אבו מאהר, שמגלה שקפטן איוב יודע על מה הוא מדבר...
וגם לאבלים - דורון קביליו/אמיר מחאג'נה שמתאבל גם על אביו וגם על שירין (אחסאר..!)
עד כדי כך שהוא לא ממש בעניין של לצאת לפעולת החיסול של מקדסי
וזה מארגן לי פלאשבק לפעולה שבה נחטף ואז נהרג האח של גלי
בסימן - כשזה לא מרגיש 100 אחוז, זה בטוח הרבה פחות.
אבל היי.. למדתי מילה חדשה ומגניבה - טקטקה (סבבא) ותודה לסטיב והג'ל בשיער.
.
קרדיט: שרוטונים. הורס.. כנסו כנסו!

0 תגובות
חוויית קנייה
10/02/2018 10:48
LIORA COHEN
חוויית, קנייה, אילת, עסקים, שרות, לקוחות

איך הופכים מלקוח/צרכן לנאמן?
מעניקים לו חוויית קנייה מנצחת!

חוויית קנייה, בניגוד למה שחושבים.. היא ביטוי המתפרס על כל כך הרבה תחומים, רוצה לומר: לא על הסופר לבדו.
בעידן הזה, של הרשתות החברתיות, כל כך קל למוטט ולהשפיל מותג כלשהו, בעצם זה שנרשום ביקורת נוראית עליו. ושמישהו ינסה לבדוק מי המבקר, מה היה הלך הרוח שלו באותו רגע, אולי גם הוא היה לא בסדר עם בית העסק במקרה דנן? איפה קמה ונופלת שביעות הרצון שלנו כלקוח? הלקוח תמיד צודק? זה כבר לדיון אחר.

כשאני מגדירה חוויית קנייה, אני מבינה שהיא כוללת כל כך הרבה אלמנטים שמרכיבים אותה: האווירה, הנראות, האסתטיות, האדיבות של אנשי הצוות, המקצועיות שלהם, המוצר/השירות עצמו, ולבסוף.. המחיר. או בעברית צחה: ת'כלס, עלות מול תועלת?

ושנייה לפני שאתם מרימים גבה ואומרים: המחיר הוא פקטור משמעותי, איך שמת אותו בסוף?

אז בואו נזכיר לכם, שתמיד יהיו השניים - שלושה מקומות האלה, שאתם קונים שם כל פעם מחדש, או צורכים את השירות של המקומות האלה, וזאת אעפ"י שאתם לא אוהבים את זה שהם מעלים מחירים פעם בחצי שנה באופן בוטה, או שהפקידה בכניסה אף פעם לא מחייכת ותמיד נראית זועפת, וזה תמיד.. מסתכם במשפט: "הם הכי יקרים, אבל אין עליהם!" וזו גם סוג של נאמנות שלכם למוצר, אפילו כשזה מוציא אותנו קצת מזוכיסטים...!

Music connect us all!
אתמול, יצאתי עם חברה ל 'ברדק' - מה היה שם? מסיבה סוג של, עם דיג'יי שלומי אברץ המאוד מוכשר, וכשהגעתי לשם.. הדבר הראשון שחשבתי לעצמי זה.. שהיה שם מאוד צפוף. איך בכלל ניגשים לבר לקחת דרינק עם העומס הזה? ובטוח יש תור בשירותים...אבל המוזיקה, המוזיקה שהתנגנה שם היתה כל כך טובה, מהסוג של אלה שמעוררים את כולי. ואז ניגש אליי מלצר ושאל אם אנחנו צריכות משהו, שאלתי את עצמי איך בין כל האנשים האלה הוא יכול לשים לב אלינו? והמלצר לקח הזמנה, חזר אחרי כמה דקות והביא את המשקאות ואחר כך את העודף עם חיוך גדול. לא שינה לי בכלל שהמשקה שהזמנתי עלה 50 שקלים, היה לי מאוד נעים בכל ה"ברדק" הזה. ובתוך כל זה, פגשתי חברים פגשתי אילתים פגשתי חברי פייסבוק שלא ראיתי שנים וגם את הבת של השכנים. עם השלוקים הראשונים כבר גיליתי שהז'אנר מדבר לקשת גילאים נרחבת, ושהצוות במקום יודע "להרים ערב" לפנים!! בהמשך הערב, הייתי כל כך מבסוטה, אחרי דרינק אחד.. מצאתי את עצמי עומדת על הרמקול הפינתי ורוקדת לי בכיף. פתאום גיליתי שלכוללללללנו יש מקום ושהמילה צפוף - סתם הגדרה צרה. בסביבות 2:30 יצאנו משם, ולא יכולתי שלא לחשוב...איך לא פרגנתי לעצמי את המקום הזה יותר???

תבואו פתוח...!
בסיכומו של אייטם הברדק, אפשר לגמרי להסיק ש..נהניתי, אבל אדייק את זה - היתה לי חוויית קנייה, במיטבה! ואיך אני מעריכה חוויית קנייה - כשאני באה פתוח. בלי ציפיות. כשאני מגיעה למקום שאני אמורה להגיע אליו, או שאני צריכה להשתמש בשירותיו/מוצריו, ואין לי דעה קדומה עליהם. תחשבו על זה כמו בתוכניות השירה של הריאליטי: המועמד - אותו מועמד, הנאמבר שהוא מבצע בכל פעם מחדש, הוא זה שמגדיר את המשך דרכו בתוכנית/הדחתו מהתוכנית, והתוצאות נמדדות באותו רגע. מבלי ש"נזכור" לו כמה הוא גימגם בסיבוב הקודם, או איזה נאמבר חלש ולא מחמיא ליכולותיו הוא הביא הפעם.

צריך לזכור, שגם לנו - כצרכנים, כלקוחות.. יש "ימים", אותם ימים שבהם קיבלתם בשורה שביעסה לכם ת'תחת, ימים שבהם הכל יוצא לכם עקום, שומדבר לא מסתדר ועוד פעם עיצבנו אתכם בעבודה, ויצאתם "טעונים". תחשבו על זה, שהאנרגיה הטעונה שלכם, משפיעה על שיקול הדעת שלכם, על אופי ההתנהלות במהלך היום, ואז אתם מגיעים לבית העסק ההוא... והנה התבעסה לכם חוויית הקנייה!

רגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע, תעצרו שנייה.. תנשמו נשימה עמוקה דקה ארוכה, תנו לבית העסק צ'אנס להוכיח לכם אחרת. סמנו וי על מה שמשמח ומרצה אתכם בתוך תהליך הקנייה, תשאלו, תבדקו תתרשמו, ותזכרו.. "צריך שניים לטנגו" - לחוויית קנייה קצת יותר. אל תמהרו לשים איקס, אל תחליטו על סמך התנסות בודדת, תנו צ'אנס לעצמכם לראות קודם כל את החיוביות והיתרונות, הרבה לפני שתתמקדו בשלילי ובחסרונות. תעשו בחירה מודעת להניח רגע לביקורת ולשפיטה ולהנות מחוויית קנייה, היקום יתגייס בשבילכם. באחריות!

0 תגובות
איך אתה אוהב את התה שלך... ?
26/03/2018 19:55
LIORA COHEN
פאודה, פאודה עונה 2, דעאש, אל מקדסי

פאודה עונה 2 פרק 11
איך אתה אוהב את התה שלך... ?
אם תשאלו את אל-מקדסי, הלא הוא נידאל אבו עוודאללה.. הוא יגיד לכם: עם מרווה.

אם פרק 10 היה בסימן התבוססות בצער ובאבל, בפרק 11 מעבירים לדרייב והעצבים מגיעים לשיא מותח במיוחד.. הפעולה המדוברת במספרה.

עכשיו, לא ברור מה אתם עושים במספרה, אני מעדיפה צבע איכותי אדום אששש ופן כזה שיחזיק לי יפה יפה.. וכזה יש לי בדיוק נמרץ! אממה...ב'פאודה' מדובר בסניף הלא רשמי של דעא"ש שהוקם על ידי מקדסי המייסד הדגול, מה שכן.. אי אפשר להגיד שלא תצאו פצצה...!

ניסיון החיסול של מקדסי במספרה היה מורט עצבים, לאורך כל ה'אמבוש' והמרדף אחריו חשבתי ביני לבין עצמי: אין מצב שהם יתפסו אותו, אחרת לפרק 12 אין הצדקה מציאותית! והוא באמת לא נתפס..במספר סצינות מגלים כמה מחבואים יש לו, ואיך נראית המחתרת שלו... מקדסי מצטייר כבחור - שועל, בעל חושים חדים ויכולת הנעת אנשים מרשימה ביותר. זה ב'שקט' שלו.. שרועש דרך העיניים שלו. כיף לכעוס עליו, כיף לשנוא אותו.. גם אמא שלו זועמת על התנהלותו ועל האחריות הלא-אחראית כלפי סמיר, אחיו שכאמור השאיר אחריו מרווה אחת יפה. תאכל'ס, הוא היה שמח לטבול ת'ביסקוויט שלו בתה שלה.. אבל גם היא כועסת עליו ומזכירה לו שהיא ערה להידלקות הנצחית שלו עליה.. ובינינו, אם הוא היה יהודי.. כבר היה מארגן פה איזה טקס יבמות, ויפה קנקן אחד קודם!
#פאודה #פאודהעונה2 #אלמקדסי #אתמחליטהאיזוחליטה #אתהמחליטעלהביסקוויט

0 תגובות
אמונות מעכבות או משרתות אותנו?
10/02/2018 11:01
LIORA COHEN
אמונות, חיים, קהלת, פרות, קדושות, צמיחה, שגשוג

האם האמונות שלנו משרתות אותנו נאמנה או מעכבות אותנו?
"מי שמאמין לא מפחד?" כשאנחנו מאמינים שיש כוח עליון שקובע ומחליט הכל -הפחד אכן מתגמד, כי האמונה בנשגב מבינתנו גדולה יותר מכל חשש וספקות. אבל מה קורה כשהאמונות שלנו נובעות מתוך הפחד? כשאדם 'סובל' במקום מסויים שבו הוא נמצא -זה יכול להיות מקור פרנסה, זו יכולה להיות זוגיות וזו יכולה להיות המשפחה המורחבת שלו, אותו אדם 'סובל' נמצא בקושי גדול לקום ולעזוב - כי הפחד משתק אותו. מה יהיה אם לא אמצא מקום אחר? אישה אחרת? איך אתנתק ממשפחתי?? הפחד הגדול מקנן ומעודד אמונה ממקום 'נמוך' אנרגטית - כישלון חרוץ ידוע מראש. ומה עם שינויים בחיים?כמה קשה זה להיפרד מדפוסים ישנים ולאמץ חדשים? הפחד מהלא -נודע יכול "להפוך בנאדם" ב 180 מעלות! מהי אמונה אם כן? זוכרים את מר גמיש? נכון שאיך שמעצבים אותו כך הוא נראה? האמינו שבידכם לעצב את אמונתכם ובתוך כך את חייכם. אז ברשותכם, נשוב לנקודת האפס: האם האמונות שלכם משרתות /מעכבות אתכם??

קהלת אמר: ".כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶש" - הכל כבר לעוס! העיניים שלנו תמיד ירצו לראות עוד ואוזנינו מוטות וממתינות ל"חדשות", אבל היי.. הכל אותו דבר. מה כן משתנה? מה שהיה -הוא שיהיה ומה שנעשה -הוא שייעשה: מה שתחליטו שיהיה תכלית האמונה שלכם, זה מה שיוביל אתכם בחיים. הבחירה -בידיים שלכם.
ׁ
השנה החדשה מתדפקת על דלתנו,זה הזמן לפרגן לעצמכם אמונות חדשות. תתארו לכם עולם יפה והכניסו בו אמונות של שגשוג, הצלחה,אהבה ובריאות. מה שתעשו -הוא שייעשה. נסו את זה.. ובחייאת, תנו לפרות הקדושות לנוח קצת. אה?
שנה מבורכת לכולנו אינשאללה

#מרגמישתעשהפרצוף

#אישבאמונתויחיה

0 תגובות
מלחמות, כבר לא קורות בחורף?
10/02/2018 10:57
LIORA COHEN
רחשי-לב, הקשבה, מלחמה, אמונה, אהבה, לב

מלחמות..

כבר לא קורות בחורף?


לא..

מלחמות קורות כל יום,

כל רגע,

כל דקה

וכל שנייה נתונה.

במי אנחנו נלחמים? בעצמנו, באינטואיציות שלנו, בתשוקות שלנו, ביעדים שלנו, באהבות שלנו, בהגשמה שלנו, באגו שלנו, באמונות שלנו, ב"מתחרים" שלנו, בכבוד שלנו ובעצם.. בהכל! רגע.. ומה אומר לנו הראש-היגיון? ומה מדברת הבטן - תשוקות?
למה אנחנו נלחמים כל הזמן? למה "לצאת" נגד מה שאמור לזרום מעצמו ובעצם לתת לדברים לקרות? כי אנחנו 'קונטרול פריק'? אולי כי אנחנו רוצים להתוות את שבילי המסע שלנו בעצמנו?

"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות"
מכירים את זה, כשדברים הולכים לכם עקום ואתם משכנעים את עצמכם, שכנועים אינסופיים ושיחות עומק ביניכם לביניכם שזה עובד נכון? ובסופו של דבר אתם מגלים ש..זה היה עקום! שהכתובת היתה על הקיר! כן.. באנחה כבדה תגידו: " איך לא ראיתי את זה מגיע, איך לא קראתי את הסימנים נכון?" כי נלחמתם במה שנכון, כי בחרתם במה שלא נכון. כזה פשוט.. כזה נכון.
כי עם כל ה"רעש" הזה מסביב, מי יכול לשמוע מה אומרות האינטואיציות שלכם?

אז הלאה, תלמדו מזה, מה קורה נקסטוש?
תנו ל"מלחמות שלכם" קצת שקט פנימי, שיגיעו לערוץ הטבעי שלהם. קשה לכם? תארגנו מנטרה. כי הלכה למעשה - זה לא הממון, לא הכסף, לא הפוזה, לא הפרות הקדושות ולא הסביבה. אז מי קובע את הטון?

תקשיבו ללב, הוא תמיד יודע ראשון! וזה מניסיון...
#let_it_be

0 תגובות
למילים יש כוח!
10/02/2018 10:53
LIORA COHEN
מילים, כוח, נבואה, הגשמה, אמונה

תמותי,
תיחנקי,
שייקח אותך אלוהים
שיבוא לך בחלום,
שתישרף לך החנות אינשאללה

כמה קל לגלגל את ה"ברכות" הסופר-מפנקות הללו על הלשון?!?!*בהיסח-דעת, ברגע של סמול טוק באמצע הרחוב, בשבריר שנייה כעס מתפרץ, ויש גם אלה שאוהבים אתכם, שבאמת "מברכים" מתוך חיבה אפילו..מה יש בה, במילה... שיכולה לקבל חיים? היא מתחילה בכלום, ובשנייה שיצאה לאוויר העולם, היא כבר נאמרה, האנרגיה שלה התהוותה, עכשיו נשאר לחכות...!

"תיזהרו במה שאתם מבקשים"
ברגע בו אדם משכיל להבין, כי למילותיו יש עוצמה וכוח והן עשויות/עלולות להגיע מן האוויר אל הפועל, הוא מתחיל להיזהר?! אולי נכון יותר לומר: כשאדם משכיל להבין שלדבריו יש אנרגיה בעלת עוצמה וכוח, הוא צריך לדייק. ומה עושה הדיוק? מארגן לכם את מה שביקשתם. קל וחומר כאשר אתם חוזרים על המילים שוב ושוב, בבחינת מנטרה.

"אינני מדבר כי יש לי כוח לדבר; אני מדבר כי אין לי כוח לשתוק" (הרב קוק)

למילים שלנו, כמו לאמונות שלנו, יש כוח בלתי נראה (אך מורגש!) על הלך רוחנו, על הקרובים לנו, על סביבתנו וזה נע במעגלים. כמה שתאמרו אותן יותר, כך ההשפעה שלהן תגדל. אין לכם מה להגיד? זה בסדר לשתוק. אל תאמרו מילים ותשננו אמירות שתתחרטו עליהן אחרי כן, אל תאחלו רע לאחרים, גם אם אתם כועסים עליהם. אל "תלכלכו" על אנשים שמעצבנים אתכם, תשתו מים קרים ותנשמו. זה שווה לכם! במקום זה.. אחלו לעצמכם, לאהוביכם, לילדיכם ולקרוביכם איחולים אמיתיים, כאלה שאתם יודעים שהם צריכים, כאלה שחסרים להם. מאותגרים? אתם מוזמנים לנסות, אבל היי, רק בקטע טוב
אז... תאהבו מהיום גם במילים. מכפת'לכם, זה בחינם.
שבת שלום לכווווולנוווו..

#אהבת_חינם #יווווווווו_רק_דיברתי!
#עם_כוח_גדול_באה_אחריות_גדולה
#מה_שתבקשו_זה_מה_שתקבלו

0 תגובות